12 מי יודע? הטיפול הנפשי שאתם (כמעט) לא מכירים

מהי התמונה הראשונה שעולה בראש בתגובה לביטוי "טיפול פסיכולוגי"?

חדר, קופסת טישו, כמה ספרים, אולי איזו תמונה של כתם דיו תלויה על קיר ושתי כורסאות. בכורסה אחת יושב מטופל או מטופלת ובשניה, פסיכולוג או פסיכולוגית. סביר להניח שאצל מעטים בלבד (אם בכלל) עולה תמונה של חדר דומה, שבו במקום שתי כורסאות, מסודרים במעגל 12 כיסאות.

ב-1905 במחלקה לחולי שחפת בבית חולים בבוסטון המטופלים בילו את רוב יומם במיטה כחלק מפרוטוקול טיפולי נוקשה. פעם ביום, רופא בשם ג'וזף פראט כינס אותם למפגש קבוצתי שבו שוחחו על המתרחש במסגרת הטיפול. ד"ר פראט שם לב שמשהו בפגישות הללו העלה את המורל של המטופלים, ועזר להם להתמיד בטיפול הקשה ואף להשתפר. זה היה הטיפול הקבוצתי הראשון הידוע לנו, אבל רק כ-25 שנים מאוחר יותר פסיכיאטר יהודי בשם יעקוב לוי מורנו השתמש לראשונה בביטויים 'טיפול קבוצתי' ו'פסיכותרפיה קבוצתית'. מורנו, שידוע בעיקר בזכות תרומתו בתחום הפסיכודרמה, הניח למעשה את הבסיס המקצועי והארגוני לתחום הטיפול הקבוצתי. כמו במקרים רבים בהיסטוריה, המקפצה שהרימה לטיפול הקבוצתי היתה מלחמה. חיילים רבים חזרו מהחזית הלומי קרב, ונזקקו לטיפל נפשי. בהשראת העבודה הקבוצתית עם החיילים הללו, וילפרד ביון וזיגמונד היינריך פוקס פיתחו ושדרגו את תחום הטיפול הקבוצתי, כששילבו בו עקרונות שרווחו עד אז בעיקר בטיפול פרטני.

נחזור אל החדר, ובו 12 הכסאות המסודרים במעגל. מי יושבים בכיסאות הללו? המחשבה המתבקשת היא, קבוצה של מטופלים, ומטפל אחד או שניים, מנחי הקבוצה. אם חושבים באופן הזה על טיפול קבוצתי, עשויה לעלות השאלה: כיצד מטפל או שניים יכולים לטפל בו זמנית בקבוצה של מטופלים? ודאי "יותר שווה" לקבל טיפול של "אחד על אחד", לא?

אך אם נתבונן שוב באותם 12 כיסאות, נוכל לראות שלמעשה יושבים בהם 12 מטפלים. לפי מורנו, בשונה מטיפול פרטני בו התפקידים קבועים, כלומר: המטופל הוא תמיד המטופל והמטפל הוא תמיד המטפל, בטיפול קבוצתי המשתתפים יכולים לשמש כ'מטפלים מסייעים' אחד בעבור השני. לכן, מדויק יותר לכנות את הטיפול הקבוצתי: טיפול באמצעות חברי קבוצה.

כאן עולה השאלה המעניינת, שהיא לב ליבו של הענין: איך משתתפים בקבוצה יכולים לשמש כמטפלים מסייעים עבור משתתפים אחרים?

הרבה אנשים מסתובבים בעולם עם האמונה שהם מתמודדים עם משהו שהוא ייחודי להם ואיש לא באמת יוכל להבין אותם. הגילוי שעוד אנשים מתמודדים עם משהו דומה מהווה עבור חלק מקור גדול להקלה ואף לתקוה. מצד אחד, אפשר לחשוב ש"צרת רבים היא נחמת טיפשים", אך מנגד אפשר לשאוב כוחות מהזדהות עם האחר, וללמוד מנסיונו.

התרבות שלנו "מלמדת" אותנו מה זה אומר להיות בטיפול קבוצתי. ספרים, סרטי קולנוע, תוכניות טלוויזיה, הצגות תיאטרון ועוד בונים לנו את הציפיות מסוג כזה של טיפול. כתוצאה מכך, אנחנו רגילים לחשוב על טיפול קבוצתי באופן שטחי מעט: מישהו בקבוצה שמשתף בקושי שלו וזוכה לתגובות תומכות ואוהדות, אשר מסייעות לו להרגיש טוב יותר. אולם, המציאות הקבוצתית מזמנת גם אירועים אשר עלולים להשאיר חבר קבוצה מאוכזב, כעוס, או פגוע, בדומה לחוויות דומות המתרחשות ב"חיים האמיתיים". אם כך, מדוע לקחת את הסיכון? הרי אדם הפונה לטיפול עושה זאת על מנת להרגיש טוב, מדוע שיבחר להגיע למקום שבו הוא עלול להפגע ולהרגיש רגשות מורכבים?

האפשרות לחוות במסגרת הקבוצה הטיפולית חוויות דומות לאלה המוכרות למשתתף ממקומות אחרים כרוכה בלקיחת סיכון, אך לצד זאת יש בה גם הזדמנות גדולה. איך זה יכול להיות?

נצא לרגע מהחדר שדמיינו, אל מציאות חיינו. רוב חיינו עוברים עלינו במגע עם בני אדם. יחסים בין אישיים יכולים להיות הן מנוף לצמיחה מעוררת סיפוק והן מכשול מתסכל. בחיי היום יום אנחנו תמיד חלק מאיזשהי קבוצה. חשבו למשל על המשפחה שבה גדלנו, גן הילדים, הכיתה, ה"חבורה" מימי בית הספר, מתנועת הנוער, ממקום העבודה, קבוצת הוואצאפ שחופרת 24/7, אפילו הקבוצה המקרית והזמנית שהתקבצה בהוסטל בבוליביה. האם הרגשתם שייכים ל"חבורה" הזאת? הבטתם עליהם מהצד?

בקבוצה טיפולית נוצרת הזדמנות ללמוד מקרוב על חלקו של כל משתתף ביחסי הגומלין שהוא מייצר בקבוצה, ובדומה לכך בחייו. לצד הגילוי של היכולת לחוות הנאה, סקרנות והתפתחות בעזרת משתתפים אחרים, בתוך הסביבה הבטוחה של קבוצה טיפולית מתרחש עיבוד של אכזבה, כעס, פגיעה ורגשות קשים אחרים. לא נדיר לשמוע חברי קבוצה אומרים במהלך מפגש טיפולי: "מה שקורה לי עכשיו כאן אתכם מוכר לי, זה קרה לי גם עם החברות מהעבודה". לכן, העיבוד של החוויות הללו בתוך הקבוצה יכול להשפיע לטובה באופן ממשי על ההתמודדות עם חוויות דומות "בחיים האמיתיים".

אז למה צריך את מנחה הקבוצה? הרי את אותו הדבר אפשר לעשות עם חברים בסלון. אז זהו, שלא בדיוק. תפקידו של המנחה לדאוג שהמשתתפים/'מטפלים מסייעים' יקיימו ביניהם יחסי גומלין שיקדמו את התהליך הטיפולי ולשים לב מתי מתרחשים יחסי גומלין שמחבלים בו. מכאן נובע שיחסי הגומלין בין המשתתפים, בכאן ועכשיו, הם המוקד של התהליך הטיפולי בקבוצה. המנחה, בהיותו חלק מהקבוצה אך גם מתבונן מהצד, יכול להציע לחברי הקבוצה תובנות מקצועיות על מה שמתרחש ביניהם ברגע זה ממש. בקבוצה בה שורר אמון בסיסי בין המשתתפים לבין עצמם ובינם לבין המנחה יכול עם הזמן להתרחש "קסם" שאפשרי רק בקבוצה טיפולית.

יש אנשים שהטיפול באמצעות חברי קבוצה מסקרן אותם באופן טבעי, בעוד באחרים מתעוררת תחושת בהלה רק מלדמיין את עצמם יושבים יחד עם עוד עשרה חברי קבוצה בחדר. בהלה זו, שיכולה להרתיע מהרעיון של הצטרפות לקבוצה טיפולית, היא גם רמז לכך שאולי קבוצה טיפולית יכולה דווקא להיות הזדמנות טובה. איך אדם יכול לדעת אם הוא יכול להרוויח מטיפול כזה? התנאי הבסיסי וההכרחי שצריך להתקיים לשם כך הוא סקרנות גבוהה לגבי יחסים בין אישיים.

על מנת שהקבוצה הטיפולית אכן תהווה סביבה בטוחה המאפשרת תהליך טיפולי, חשוב לברר היטב מה ההכשרה של מנחה הקבוצה, כמה נסיון צבר ומהם כללי האתיקה עליהם הוא שומר. זאת כיוון שבישראל אין הגדרה מסודרת וברורה של 'טיפול' באופן כללי ושל 'טיפול קבוצתי' בפרט, וישנם הרבה אנשים המציגים עצמם כמטפלים קבוצתיים, כאשר קיימת שונות גדולה בהכשרה המקצועית שלהם. טרם ההצטרפות לקבוצה, נהוג לקיים פגישה אישית לבדיקה ותיאום ציפיות. במסגרת הפגישה מומלץ לשוחח על הדברים הללו ולהעלות בפתיחות את החששות לקראת התהליך.

אלה היו "60 שניות על" טיפול קבוצתי. קשה לתאר בכל כך מעט מילים עולם תוכן כה עשיר ומגוון. כדי להבין קצת יותר לעומק את המתרחש בטיפול כזה, אנו ממליצים לקרוא, כדוגמה מייצגת, את הרומן 'הריפוי של שופנהאואר', בו מתאר אירווין יאלום, אחד הכותבים הבולטים על טיפול באמצעות חברי קבוצה, תהליך קבוצתי מרתק ומרגש. הדיאלוגים הקולחים בין חברי הקבוצה מדגימים את הרעיון הבסיסי שהציע פוקס, לפיו הקבוצה היא למעשה "אולם של מראות" בו "חבר הקבוצה רואה את עצמו... משתקף ביחסיו עם חברי קבוצה אחרים. הוא מתוודע לעצמו...דרך ההשפעה שיש לו על אחרים ודרך האופן בו הם רואים אותו".

וכמובן, אין תחליף להתנסות אישית.

מעונין/מעוניינת להצטרף לקבוצה שלנו? צור/צרי קשר: אבישי - 052-5272539 מילה - 050-2233077

גרסה מקוצרת של הטקסט פורסמה לראשונה בהארץ און-ליין בתאריך 30/12/2019